בכל שנה נדחות בישראל אלפי בקשות של ישראלים שעברו פציעה או מחלה להכרה בזכויות רפואיות. הדחיות האלו מונעות מהם קצבאות, פיצויים, פטורים והטבות שיתכן והם זכאים להן. מאחורי כל דחייה כזו נמצא אדם אמיתי: מי שחלה, נפצע, עבר ניתוח, איבד את היכולת לעבוד או מתקשה לחזור לשגרת החיים שהכיר.

אבל דחייה היא לא תמיד סוף הדרך. גיל חרוץ, עורך דין בכיר במשרדה של עו"ד הילה בכור ארגואן, מהמשרדים המובילים בארץ בתחום הזכויות הרפואיות, מלווה לקוחות שנדחו על ידי ביטוח לאומי, חברות ביטוח, מס הכנסה וגופים נוספים. 

לדבריו, אחת הטעויות הגדולות ביותר היא לחשוב שמכתב דחייה אומר שאין יותר מה לעשות.

גיל, הרבה ישראלים מקבלים מכתב דחיה למרות שעברו פציעה או מחלה קשה. למה זה קורה? 

"לצערי, המון בקשות לגיטימיות נדחות בישראל כל שנה. לפעמים הבקשה נדחית כי חסרו מסמכים. לפעמים האדם לא ידע להסביר נכון את ההשפעה של המצב הרפואי על העבודה שלו. לפעמים הוועדה לא קיבלה תמונה מלאה. ולפעמים, למרות שיש בסיס אמיתי לזכאות, התיק פשוט לא הוצג בצורה מספיק חזקה מול הגוף הרלוונטי.

"מכתב דחייה נראה לאנשים כמו פסק דין סופי. הם קוראים ניסוחים רשמיים, רואים שהבקשה לא התקבלה, ומרגישים שאין להם את הכוח להתחיל להילחם. במיוחד אם הם מתמודדים עם מחלה, פציעה, כאבים או ירידה ביכולת לעבוד. דווקא ברגע הזה חשוב לא להתייאש."

"דחייה התקבלה על בסיס מה שהוגש באותו רגע. אם התיק לא כלל את כל המסמכים, אם הדברים לא הוסברו נכון, אם לא הודגש הקשר בין המצב הרפואי לבין התפקוד היומיומי או יכולת ההשתכרות, התוצאה יכולה להיות דחייה. זה לא אומר שלא מגיע לאדם כלום".