ב- 12/10/17 יופיעו בישראל בפעם השלישית להקת Dream Theater: הלהקה שכבר 25 שנים גורמת למעריצים לשאול "איך הם מנגנים את זה?!" הנה מה שלהקה נטולת פשרות יכולה ללמד על הגשמת חלומות.
רוב הסיכויים שלא שמעתם על Dream Theater. מדובר בלהקה שהחיבוק היחיד שלה מהתקשורת הממוסדת התרחש אי שם בשנת 1992, עם יציאת הסינגל Pull Me Under שפתח את אלבומה השני Images and Words.
השיר זכה לחשיפה רבה ב- MTV והשמעות ברדיו, אבל מהר מאוד התקשורת עברה להתעסק בדברים אחרים. זה לא מפתיע. התקשורת הממוסדת נוטה לעסוק בנושאים שמעניינים את הציבור הרחב, והציבור הרחב לרוב לא מתעניין בשירים בני 10 דקות, עמוסים בדיסטורז'ן, סולואים ומקצבים מורכבים. למעשה, Dream Theater לא בהכרח מעניינים גם את כל חובבי הרוק הכבד, או הרוק הפרוגרסיבי. המוזיקה שלהם מורכבת, עמוקה, כבדה, מעוררת מחשבה, עם השפעות שנעות בין מטאליקה לפינק פלויד, דרך כל מה שבאמצע.
DreamTheater היא לא להקה שנותרים אדישים אליה. אלו שמכירים אותם נוהגים להתווכח עליהם לא מעט, בעיקר האם מדובר בלהקה מבריקה או רק אחת שמנגנת מהר. על דבר אחד אי אפשר להתווכח – הלהקה היא דוגמה למצוינות נטולת פשרות, וכמשתמע משמה, מומחים בהגשמת חלומות. אז הנה מה שתוכלו ללמוד מ- Dream Theater על הגשמת החלומות שלכם:
להיות מצוין זה המון עבודה
אם יש משהו שלא מלמדים ברוב בתי הספר כיום זה איך להיות מצוין במשהו, וכמה שזה חבל! הרי הגעה למצוינות זה מקצוע בפני עצמו, חשוב לא פחות ממתמטיקה או היסטוריה.
למזלנו, חברי Dream Theater הבינו בתיכון את מה שרוב האנשים לא מבינים כל חייהם – כדי להיות מצוין במשהו צריך לעבוד עליו המון, ולהתאמן, להתאמן, להתאמן. כך למשל הגיטריסט ג'ון פטרוצ'י והבסיסט ג'ון מיונג, חברי ילדות, החליטו במהלך התיכון שהם יתאמנו על הכלים שלהם 6 שעות כל יום כדי להגיע לרמת המצוינות אליה הם שאפו להגיע. אמרו, ביצעו, והגיעו.
המסקנה: כשרון טבעי יקח אתכם עד למקום מסויים. מעבר אליו הכל תלוי בכמות העבודה שתשקיעו.
אלו כישורים אתם צריכים כדי להגשים את החלום שלכם? אלו נכסים אתם צריכים כדי להגיע לשם? תגיעו לחלום שלכם רק אם תשקיעו בו את הזמן, האנרגיה והכוונה הנדרשים.
השמיעו קול: כי הכי תצליחו כשתהיו הכי עצמכם
כדי ליצור משהו חדש חייבים קול חדש – ולא לפחד להשמיע אותו. אי שם בשנת 1997 הלהקה נכנסה להקליט את אלבומה הרביעי. בשלב הזה הלהקה כבר צברה עדת מעריצים משמעותית, אבל בכירי חברת התקליטים דרשו מהם לייצר אלבום יותר קליט וידידותי לרדיו. התוצאה היא האלבום Falling into Infinity, שזכה לביקורות מעורבות.
לימים סיפר מייק פורטנוי, המתופף האגדי של הלהקה, שזו הייתה תקופת משבר בלהקה. הכתיבה היתה קשה עקב התערבות האולפן. הביקורות לא פרגנו כבעבר. מעריצים לא התעניינו באלבום החדש. פירוק הלהקה עמד על הפרק. אבל הלהקה צלחה את התקופה הקשה, ובגדול.
שנתיים לאחר מכן, ב- 1999, הלהקה נכנסה לאולפן להקליט את אלבומה החמישי. מלבד שחקן חיזוק חדש בדמות הקלידן הוירטואוז ג'ורדן רודס, הלהקה נכנסה להקליט עם דרישה חד משמעית: אף אחד לא מתערב במוזיקה שלנו. כך נולד האלבום Scenes from a Memory, שנחשב כיצירת מופת חוצת-ז'אנרים. האלבום חשף את הלהקה למיליוני מעריצים חדשים, ומיצב אותה סופית כמובילה בז'אנר הפרוגרסיב מטאל.
לא נורא: כי חשוב להסתגל למשברים (ולהשתמש בהם כדי להתקדם!)
Scenes from a Memory בישר 11 שנים טובות ויציבות בתולדות הלהקה. אלבום חדש ומוצלח יצא כל שנתיים, הופעות ברחבי העולם, ומעריצים נאמנים ומפרגנים. אבל בשנת 2010 המשבר הגיע – המתופף מייק פורטנוי החליט לעזוב את הלהקה.
כדי להבין את גודל המאורע צריך להבין שפורטנוי לא היה רק מתופף עילאי, הוא היה כוח עצום בלהקה: בכתיבה, בעיצוב עטיפות האלבומים, בוידאו ארט של ההופעות, בתקשורת עם המעריצים, בפן ה עסקי… העזיבה של פורטנוי גרמה למעריצים רבים לחשוש שהגיע סופה של הלהקה האהובה.
בשלב הזה Dream Theater הוכיחו עד כמה התמודדות עם משברים היא אחת הדרישות למצוינות – וכמה חשוב לנצל אותם כדי לנוע קדימה. בעוד המעריצים עסוקים בהעלאת ספקולציות על העתיד, Dream Theater צילמו דוקומנטרי בשלושה חלקים על תהליך מציאת המחליף למתופף הטוב ביותר. המתופף שנבחר הוא מייק מנג'יני, עילוי בזכות עצמו, שהכניס ללהקה אנרגיה מרעננת שמורגשת עד היום. זמן קצר אחרי ההכרזה על המחליף הם הוציאו את האלבום הראשון בעידן הנוכחי של הלהקה, שנחשב אף הוא אבן דרך בתולדות הלהקה. האלבום נקראA dramatic Turn of Events, והגיטריסט ג'ון פטרוצ'י נשבע שאין לשם קשר לאירועי השנה החולפת (להלן חלק 1 של דוקו האודישן המאתגר אי פעם – חלקים 2 ו- 3 בהמלצות הצפיה).
להשתנות בלי הפסקה: לנסות ולהמציא את עצמך
ישנן להקות שהשיר הראשון שהוציאו לא יהיה שונה בהרבה מהשיר האחרון שהוציאו, גם כשמפרידים בין אלו שנים. לא חסרים הרכבים שדוגלים בשיטה הזו. להקה כמו קולדפליי למשל כבר הוציאה עשרות שירים שיושבים על אותה ה"נוסחה": המקצב, האקורדים, סגנון המלודיות… ויודעים מה? במידה רבה הם צודקים – קולדפליי יודעים לייצר באופן סדרתי שירים שהקהל אוהב, ונחשבים לאחד ההרכבים המצליחים בעולם. לא נכנס כרגע לסוגיית איכות השירים האלו – השאלה האמיתית היא איזה סוג של חלום אתם מעוניינים להגשים.
עבור להקה כמו Dream Theater, החלום אחר לגמרי. מדובר בלהקה שכל הזמן זזה. כל אלבום שלה שונה לחלוטין בסגנון ובאופי מהאחרים. הלהקה תמיד מתפתחת, תמיד מנסה, תמיד הולכת קדימה, תמיד מחפשת וממציאה את עצמה מחדש. רק תראו את האלבום האחרון של הלהקה, The Astonishing שיצא בשנת 2016: אלבום קונספט כפול באורך שעתיים וחצי, מחזה מוזיקלי שמספר על עתיד דיסטופי. למה הם עושים את זה? אולי כדי לא להשתעמם. אולי כי זה טבוע בז'אנר המוזיקלי שבחרו לעצמם. אולי כדי לא לקפוא על השמרים. לא תמיד זה מצליח להם, אבל כשזה כן מצליח – אז מגיעות פריצות הדרך האמיתיות, המצוינות עולה רמה, והחלום ממשיך לחיות.
לרצות, להשקיע, וזה יקרה
בסיסט הלהקה ג'ון מיונג לא מדבר הרבה בציבור, אבל כאשר הוא כן עושה זאת כל מילה נחשבת. בראיון למגזין Bass Musician משנת 2014 הוא התבקש לתת עצה לנגנים צעירים שמעוניינים להצליח, ובמילותיו הספורות סיכם את כל התורה:
"אם אתה אוהב את מה שאתה עושה, וזה משהו שאתה באמת חייב לעשות, השאר ידאג לעצמו. זכרו להשקיע את הזמן שצריך ולעבוד בשביל זה… זה כל מה שצריך."
Dream Theater יופיעו בישראל ב- 12.10.17 בגני התערוכה, תל אביב.
ההופעה מומלצת לכל חובב מוזיקה איכותית וצפויה להיות ארוע בלתי נשכח. ניתן לרכוש כרטיסים בלינק הזה.